Here We Go

אז הגיע היום. אחרי שסיימנו לארוז אתמול נתנו מספר הנחיות טכניות לטל ויואב שמבחינתם התגובה פחות או יותר היתה "בסדר בסדר, נסתדר, לא לדאוג". אז קמנו בארבע ונסענו עם טלטל שחזרה הביתה עם האוטו רק כדי לצאת שוב להסעה שלה למשמרת בשדה התעופה. כן כן.
כל תהליך הבידוק והכרטוס והבטחון היה מהיר ביותר. ישבנו בטרקלין דן אחרי שאתמול הפעלנו חמ"ל אוגדתי להשיג פינוקים כדי להיכנס. מי ישמע.. היה נחמד למרות הכשרות לפסח.

בטיסה הראשונה למוסקבה המטוס חצי ריק. אוכל סביר. יש שקעים לטעינת מכשירי חשמל אבל אין בידור. סך הכל סבבה לגמרי. נחתנו במוסקבה לקראת 12 בצהריים ועברנו בדלפק הטרנספר. שוב בטחון שוב ביקורת דרכונים ויאללה לבורגר קינג. היה לי דז'ה וו לטיסה שלי לטוקיו עם יואב. כמה הם קרירים פה בשדה הזה.
הולכים לשער כדי לחכות לטיסת ההמשך רק כדי לגלות לחרדתה של קרן שאין בכל שדה התעופה מקום לעשן... אוי לי ואבוי לי.
עלינו לטיסה למטוס הענק שחשבנו שאולי יהיה ריק אבל הוא מלא מלא.

ישבנו ליד איש מבוגר בשם סשה שהוא רוסי שחי בניו יורק. מרצה לצרפתית באוניברסיטת קולומביה. מאוד נחמד וידידותי. קצת נפתח מהר מידי: אשתי האמריקאית היתה טיפשה (נפרדו). כבר בערב הראשון היינו במיטה. WTF?? בהארלם אין מה לראות. רק כושים שמעשנים סמים.
יהודים ממוצא ספרדי הם גוד לוקינג...
בקיצור מענין.
בטיסה עצמה האוכל לא רע. יש בידור אישי. ראיתי את הסרט ג'ומנג'י. אין לי סבלנות לראות עוד משהו.  יש חטיפים לנשנוש בין הארוחות ו.. הרגע חילקו גלידה. נייס.
אז נגמרה הטיסה האינסופית ונחתנו ולמרות החשש מהאימיגריישן הכל הלך חלק. השוטר במשטרת הגבולות שאל אותי במה שנשמע לי כסוג של התנשאות: Is this your first time here? ואני, אבי זאנה, בן חמישים פלוס עניתי במבוכה: כן. אבל זה רק התחושות שלי..
יצאנו. קרן עישנה אחרי הפסקה של כמעט 14 שעות.
מכל אפשרויות ההסעות האפשריות בסוף לקחנו מונית צהובה. מאוד מסודר העניין. לקח אותנו עד פתח המלון. 70 דולר כולל טיפ. 63 אם לא בא לכם לתת טיפ.
המלון חמוד מאוד. נקי ומסודר. בחדר חיכו לנו כרטיסי ברכה שעובדי המלון כתבו בכתב ידם ושוקולדים ומגבות מסודרות בצורה של ברבורים. זה כי כתבתי להם שאנחנו חוגגים 50 ו 25 שנות נישואין. מאוד מרשים.
בלי לחשוב יותר מידי ירדנו לכיוון טיימס סקואר למרות שאנחנו ערים כבר 24 שעות וגמורים מעייפות.

כמו בסרטים רק יותר אינטנסיבי. אי אפשר להוריד הילוך. קרן היתה קצת בהלם שזה אכן קורה אבל זה קרה. המוני אנשים צבעים רעשים קולות וכיף אחד גדול.
צריך להכיל את זה. מן הסתם זו תהיה נקודה מרכזית בהמשך הימים שלנו כאן. המלון שלנו ברחוב 37 וטיימס סקואר מתחיל ב 42 כך שהמיקום שלנו פיצוץ. לא על כל הבלאגן אבל מספיק קרוב.
אחרי סיבוב קצר שבו היה לנו ממש  ממש קר כי יצאנו בחופזה מהמלון מה שנקרא אני סימנתי שני וי מבחינה קולינארית. נקניקיות של  Grays Papaya ופיצה של 2Bros. כל אית בדולר והאמת טעים ומספק את הרעב הקטן שהיה לי. קרן לקחה קפה בסטארבקס וצעדנו חזרה גמורים למלון.

במלון המזגן תעתע בנו עם משבי רוח קרה פתאומיים עד שבסוף כיבינו אותו.
אני בבלבול גדול. כמו ילד בחנות צעצועים. אין לי מושג מה נעשה בשישי בבוקר.