7.4 היום השני - יום שבת - ברוקלין, היי ליין, Chelsea Market

הבוקר שוב התעוררנו מוקדם מידי. יצאנו לכיוון סיטי הול שזו נקודת ההתחלה של סיור ברוקלין שהזמנתי מראש.

הגענו בתחתית שזו פעם ראשונה שלנו בה. קנינו כרטיס שבועי ב 33 דולר. טוב לכל התחבורה הציבורית בניו יורק. מקבלים רק מזומן בקופה המאוישת.

בגלל שהגענו מוקדם ישבנו בסטארבקס אהובה של קרן. אני לא מת על זה.

הסיור התחיל בתשע וחצי. המדריך הוא בחור ברוקולינאי אמיתי עם המבטא והמניירות. אמנם ממוצא פורטוריקני אבל כזאת גאווה לברוקלין לא ראיתי בשום מקום. קוראים לו אונל. הסיור מתחיל במעבר על ברוקלין ברידג'. מראות יפים ומרשימים. גם של קו החוף וגם של הנהר ובכלל.

הבחור יודע להחזיק קהל. הוא בן 65 ועד לפני 10 שנים היה עורך דין פלילי. עבד עם מיטב סוחרי הסמים והרוצחים של ניו יורק. אבל לא היה מוכן לטפל בעבריני מין. עשה מספיק כסף כדי להחליט שמספיק לו. ניגש לבחינה של מדריכי הטיולים בלי ללמוד כי הוא יודע היסטוריה של ניו יורק היטב.

בקיצור הוא מדריך מצויין. למרות המבטא הברוקלינאי הקשה הצלחנו להבין את ההסברים.

הסיור כלל מעבר על הגשר, ברוקלין הייטס, dumbo ועוד. חלק ניכר מהעצירות היו מול בתים של סופרים מפורסמים כמו ארתור מילר וציון מה המחיר המבוקש על הדירות. יש דירות ב 30 מיליון דולר ויש בנינים שלמים ב 5 מיליון דולר. תבחרו.

הסיור הוא סיור חינם אז בסופו של דבר משאירים טיפ כראות עיני המטוילים. חפשו Free tours by foot. יש להם מלא מלא סיורים בכל רחבי ניו יורק.

סיימנו את הסיור ליד כמה ממסעדות הדגל של ברוקלין Juliana's ו Grimaldis. אונל המליץ על Juliana's ולא על השני שהוא אוברייטד. אכן מול שתי המסעדות השתרכו תורים.

במהלך הסיור ראינו אנשים משחקים כדורגל. מבחינת אונל זה לא ספורט. רק בייסבול. זה כמו דת. כמו כת. אין לתאר את החיבור שלו לספורט. נו שוין.

אז חשבנו שאפשר ללכת ברגל לפיטר לוגר אבל מסתבר שלא.

ארז וליאת בדיוק התקשרו לשאול אם אנחנו צריכים איסוף ומובן שהסכמנו. 

רגע מה? פיטר לוגר זו מסעדת סטייקים שהיא כמובן - מוסד - קיימת מאלף שמונה מאות ומשהו. מופיעה ברשימות שונות כמסעדה עם הסטייקים הטובים בעולם. כאלו.

ארז עובד איתי בטבע וכרגע נמצא ברילוקיישן. ניצלנו את ההזדמנות למפגש על בטן ריקה.

אז ארז וליאת הגיעו. המסעדה כמובן מפוצצת. המלצרים מבוגרים. המחירים מפוצצים. הסטייקים טעימים מאוד מאוד אבל איכשהו ציפיתי ליותר...

המחיר בהתאם 180 דולר לזוג..

הם שמעו שיש לי יומולדת ואפילו קנו לי מתנה. איזה חמודים..

אחרי המסעדה ארז וליאת הקפיצו אותנו להיי ליין והמשיכו חזרה לשחרר את הבייבי סיטר.

ההיי ליין הוא מעין פארק מוגבה מעל רחובות העיר. המסלול יורד ממרכז העיר בערך 3 קילומטר דרומה. בדרך יש בעיקר אווירה כמו ברוב העיר הזו.

ירדנו כדי להיכנס לחנות הדגל של סמסונג אבל כל התצוגות היו סגורות כי בדיוק איזה שף פרואני חתיך עשה שם מופע מול הקהל.

עלינו לרוף טופ בר שנמצא במלון Standard. יש נוף יפה ואווירה אבל שוב לא מדבר אלי. צעירים ואלכוהול ופייק פייק כזה.

ירדנו לצ'לסי מרקט שם הסתובבנו מעט. גם כאן חביב ואווירה אבל מרוב עייפות לא ממש נהנינו. 

דידינו חזרה למלון וגם הערב הלכנו לישון יחסית מוקדם.

רק לסבר את האוזן אנחנו הולכים בממוצע 20 קילומטר ביום. שאפו לנו.