17.4 - היום השניים עשר - שופינג, עיסוי, אמפייר סטייט
בוקר יום שלישי. ביקשנו בקבלה של מלון הילטון טיימס סקוואר עד מתי אפשר לעשות צ'ק אאוט. נתנו לנו עד אחת. חמודים. אז במסגרת סימוני הוי הלכנו לתשיעית פינת 34 לחנות b&h המפורסמת. חנות ציוד אלקטרוניקה וצילום שמנוהלת על ידי יהודים חרדים. יש שם הכל מכל במחירים לא זולים במיוחד. מה שהרשים אותי זה מספר העובדים שיש בחנות. בערך אחד על כל שני לקוחות. יפה.
מסתבר שרחוב 34 הוא רחוב שופינג אז הלכנו על רחוב 34 ונכנסנו לחנויות מחנויות שונות. קצת השלמת קניות בעיקר לילדים. קניתי פופקורן מצופה קרמל בחנות בשם Garrett שזה רשת שקיימת מ 1954. מתוק שלהקיא ומלכלך את הידיים שצריך ליזול כדי להסיר אבל טעים. נכנסנו גם למייסיז הענקי ועוד וי מאחורינו. לתיירים יש הנחה של 10 אחוז. גשו למרכז המבקרים שלהם במדרגות שבין קומה ראשונה לשנייה. תפס אותי טוד נציג השירות שם שישר זיהה ישראלי והתחיל לספר על הקשר של מייסיז עם העם היהודי. אחד מהמייסדים הוא איזה נתן אחד שעל שמו עיר הקודש נתניה.
משם חזרנו למלון. בדרך עברנו בסניף של פיצה joe's שזה עוד אחד מהמוסדות. מרשה לעצמו לקחת 3 דולר על משולש כשאחרים לוקחים דולר. פיצה. לא התעלפתי.
אז חזרנו לחדר וסיימנו לארוז וירדנו למטה. הדורמן או בל בוי (בן 60 אז בוי הוא לא) הזמין מונית. טיפ 5 דולר. נראה לי אחלה ג'וב.
נהג מונית פקיסטני חביב הסיע אותנו במורד העיר עד למלון nobleden שנמצא ברחוב grand. המיקום הוא במרכז של סוהו, ליטל איטלי וצ'יינה טאון. תענוג. נסיעה כזו בתוך העיר עם טיפ לנהג 25 דולר.
אז הגענו למלון ומובן שהחדר לא מוכן. השארנו מזוודות והלכנו לאכול ב Lombardi's שנחשו מה? הפיצריה הראשונה בארצות הברית. מ 1915. יש סיפור שהם התנגדו למאפיה בזמנו. המאפיה רצתה לדחוף את הגבינה שלה לפיצריות והכריחה את כל מי שמכר משולשים בודדים להשתמש בגבינה שלהן. אז לומברדי מכר Whole pie כדי שיוכל להשתמש בחומרי הגלם שהוא בוחר. וכך ידידי התחילה מסורת ה Whole pie בניו יורק. ידה ידה.
הפיצה היתה שוב פיצה רגילה לגמרי. לא נפלתי. מרוב שהם מרשים לעצמם הצלחות והכוסות חד פעמיות. בסופו של דבר על פיצה רגילה לא גדולה עם 2 תוספות וסלט קיסר ושתייה וטיפ 58 דולר. אבל סימנו וי.
אחרי הפיצה המשכנו להסתובב קצת ברחובות סוהו וכל השאר. אווירה. חזרנו למלון לקבל את החדר. החדר בקומה 6 ואחרונה. החדר סך הכל 17 מ"ר כך שהוא קטן יחסית לחדרים שהיינו בשני המלונות הקודמים. גם המיטה פחות נוחה. בקיצור נהיינו מפונקים. החדר והמלון חדישים יחסית.
יצאתי עצמאית לעשות מסאז' אצל אחת מהסיניות שיש כאן. 50 דולר לשעה. כיווצ'צ'ה לי את הצורה במה שהזכיר לי את המסאז' התאילנדי מתאילנד. חוויה.
חזרתי לחדר והחלטנו שאנחנו צועדים על ברודוואי עד לאמפייר. רצינו לעלות אליו בלילה. אז במהלך הצעידה נכנסנו לעוד ועוד חנויות. חלק מהן יקרות וחלק הן סוג של אאוטלט. לא מצאתי לעצמי כלום. קרן תמיד מוצאת...
אז הגענו. 37 דולר לכרטיס עד קומה 86. אם רוצים גם לקומה 102 מוסיפים 20 דולר.
התורים קצרים ודי מהר עלינו למעלה לתפוס את שעת בין הערביים. המראה מרהיב ויפה מאין כמוהו. שווה לעשות את התצפית בשעות בין הערביים ככה רואים גם יום וגם לילה.
אז תקף הרעב. החלטנו על Shake Shack. חיפוש בגוגל מאפס מראה שיש אחד ב 34 פינת ברודוואי. הלכנו כמה דקות. כמו שאמרתי בשיק שק יש תמיד תורים וקשה לשבת. אז הזמנו 2 המבורגרים ועוד המבורגר פטריות ושני שייקים. בגלל שאין מקום לשבת התישבנו ליד זוג פלוס ילדה בת 17 מבוסטון שבאו לביקור בעיר. סך הכל פעם שנייה שלהם בניו יורק. נראו קצת אבודים ושאלו המון שאלות על העיר. מוזר קצת...
שבענו וחזרנו למלון בסבוואי. זהו ליום שלישי זה.
מסתבר שרחוב 34 הוא רחוב שופינג אז הלכנו על רחוב 34 ונכנסנו לחנויות מחנויות שונות. קצת השלמת קניות בעיקר לילדים. קניתי פופקורן מצופה קרמל בחנות בשם Garrett שזה רשת שקיימת מ 1954. מתוק שלהקיא ומלכלך את הידיים שצריך ליזול כדי להסיר אבל טעים. נכנסנו גם למייסיז הענקי ועוד וי מאחורינו. לתיירים יש הנחה של 10 אחוז. גשו למרכז המבקרים שלהם במדרגות שבין קומה ראשונה לשנייה. תפס אותי טוד נציג השירות שם שישר זיהה ישראלי והתחיל לספר על הקשר של מייסיז עם העם היהודי. אחד מהמייסדים הוא איזה נתן אחד שעל שמו עיר הקודש נתניה.
משם חזרנו למלון. בדרך עברנו בסניף של פיצה joe's שזה עוד אחד מהמוסדות. מרשה לעצמו לקחת 3 דולר על משולש כשאחרים לוקחים דולר. פיצה. לא התעלפתי.
אז חזרנו לחדר וסיימנו לארוז וירדנו למטה. הדורמן או בל בוי (בן 60 אז בוי הוא לא) הזמין מונית. טיפ 5 דולר. נראה לי אחלה ג'וב.
נהג מונית פקיסטני חביב הסיע אותנו במורד העיר עד למלון nobleden שנמצא ברחוב grand. המיקום הוא במרכז של סוהו, ליטל איטלי וצ'יינה טאון. תענוג. נסיעה כזו בתוך העיר עם טיפ לנהג 25 דולר.
אז הגענו למלון ומובן שהחדר לא מוכן. השארנו מזוודות והלכנו לאכול ב Lombardi's שנחשו מה? הפיצריה הראשונה בארצות הברית. מ 1915. יש סיפור שהם התנגדו למאפיה בזמנו. המאפיה רצתה לדחוף את הגבינה שלה לפיצריות והכריחה את כל מי שמכר משולשים בודדים להשתמש בגבינה שלהן. אז לומברדי מכר Whole pie כדי שיוכל להשתמש בחומרי הגלם שהוא בוחר. וכך ידידי התחילה מסורת ה Whole pie בניו יורק. ידה ידה.
הפיצה היתה שוב פיצה רגילה לגמרי. לא נפלתי. מרוב שהם מרשים לעצמם הצלחות והכוסות חד פעמיות. בסופו של דבר על פיצה רגילה לא גדולה עם 2 תוספות וסלט קיסר ושתייה וטיפ 58 דולר. אבל סימנו וי.
אחרי הפיצה המשכנו להסתובב קצת ברחובות סוהו וכל השאר. אווירה. חזרנו למלון לקבל את החדר. החדר בקומה 6 ואחרונה. החדר סך הכל 17 מ"ר כך שהוא קטן יחסית לחדרים שהיינו בשני המלונות הקודמים. גם המיטה פחות נוחה. בקיצור נהיינו מפונקים. החדר והמלון חדישים יחסית.
יצאתי עצמאית לעשות מסאז' אצל אחת מהסיניות שיש כאן. 50 דולר לשעה. כיווצ'צ'ה לי את הצורה במה שהזכיר לי את המסאז' התאילנדי מתאילנד. חוויה.
חזרתי לחדר והחלטנו שאנחנו צועדים על ברודוואי עד לאמפייר. רצינו לעלות אליו בלילה. אז במהלך הצעידה נכנסנו לעוד ועוד חנויות. חלק מהן יקרות וחלק הן סוג של אאוטלט. לא מצאתי לעצמי כלום. קרן תמיד מוצאת...
אז הגענו. 37 דולר לכרטיס עד קומה 86. אם רוצים גם לקומה 102 מוסיפים 20 דולר.
התורים קצרים ודי מהר עלינו למעלה לתפוס את שעת בין הערביים. המראה מרהיב ויפה מאין כמוהו. שווה לעשות את התצפית בשעות בין הערביים ככה רואים גם יום וגם לילה.
אז תקף הרעב. החלטנו על Shake Shack. חיפוש בגוגל מאפס מראה שיש אחד ב 34 פינת ברודוואי. הלכנו כמה דקות. כמו שאמרתי בשיק שק יש תמיד תורים וקשה לשבת. אז הזמנו 2 המבורגרים ועוד המבורגר פטריות ושני שייקים. בגלל שאין מקום לשבת התישבנו ליד זוג פלוס ילדה בת 17 מבוסטון שבאו לביקור בעיר. סך הכל פעם שנייה שלהם בניו יורק. נראו קצת אבודים ושאלו המון שאלות על העיר. מוזר קצת...
שבענו וחזרנו למלון בסבוואי. זהו ליום שלישי זה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה