10.4 - היום החמישי - סטטן איילנד, באטרי פארק, גראונד זירו
התחלנו את היום בתחנת הרכבת פנסילבניה או בשמה הידוע Penn.
נסיעה בקו מספר 1 לרציף הדרומי (רכבת חדישה יותר אבל נסיעה בשעות העומס והיא מלאה מאד ומלוכלכת. אח געגועי לטוקיו...).
ברציף אני רעב ואוכל נקניקיה של Nathan's שזה נקניקיה נחשבת.. קונים קולה דובדבנים (טעם של סירופ אבל לא נורא), מקנחים בפרצל נאגטס עם סוכר וקינמון. טעים שלמות.
נסיעה במעבורת לסטטן איילנד. המעבורת בחינם ועובדת 24/7. חצי שעה בערך בליווי שתי סירות משטרה חמושות. מתקרבים לגבירה בירוק ומחרפים נפשנו בקור וברוח כדי לצלם ולהצטלם איתה. הכל כל כך סימלי. כל דבר בעיר הזו זה סמל.
הנסיעה נעימה ונטולת מהמורות.
כשהגענו היו כמה שרצו מייד להספיק למעבורת חזרה. אנחנו חיכינו ברציף חצי שעה לבאה.
בכיוון הלוך יחסית ריק בחזור מלא יותר.
אחרי כן עשינו סיור בבאטרי פארק בין הפסלים ומשם הליכה לוול סטריט לתמונה עם השור הזועם. עוד סמל.
הליכה קצרה למוזיאון ההוקרה לארועי ה9/11. אז מסתבר שהזמנתי כרטיסים מראש למוזיאון הזה שמסתבר שהוא רק מוזיאון קטנטן עם כל מיני אזכורים לעניין הגדול. חצי שעה ויצאנו.
משם לאנדרטה בגראונד זירו והמוזיאון הלאומי ל 9/11. גם כאן סימלי וסימבולי אבל החוויה מצמררת. צריך לבוא מוכנים וגם כאן בקלות אפשר להעביר יום שלם. אמרתי לקרן שזה כל כך אמריקאי. הכל ענק וגדול ומוגזם. לעומת מוזיאון הפצצה בהירושימה שם הכל בנגיעות עדינות עם מעט יחסית חפצים ובכל זאת נוגע ללב לא פחות מהאמריקאי המוגזם. אבל זה רק אני.
הלכנו לארוחת צהריים ב Bill's bar and burger שמצאנו באפליקציית Open table שהיא מעולה למציאת מסעדות מכל הסוגים באיזור. אני משתמש בה רק כדי לאתר מסעדות לפי סגנון וציון. אפשר גם להזמין מקומות. עוד לא ניסיתי.
בקיצור המסעדה לעיל היא פאב שצמוד למלון מריוט. הזמנו המבורגרים טעימים ונאצ'וס עם אבוקדו שלקרן יש קרייבינג אליו מאז שנחתנו. צ'יפס בטטה מעולה ולסיום מילקשייק מושחת של בננה ומרשמלו. איך לא אושפזתי עדיין??
קרן התחילה להרגיש לא טוב אז חזרנו למלון. קרן למנוחה ארוכה. אני החלטתי שאני צריך פוטו אופ ולבשתי את בגדי הריצה..
רצתי מהמלון במעלה השדרה השמינית עד סנטרל פארק. החוויה של לרוץ ברחובות הסואנים עם האמריקאיים והתיירים הממהרים היא חזקה.
בסנטרל פארק עצמו הריצה נחמדה אבל פחות. יש תמונה ווידאו ואפשר לחזור.. בדרך עצרתי לראות את האמריקאים משחקים בייסבול. לא מבין את המשחק הזה ולמה הם כל כך מתים עליו. אחרי חמש דקות השתעממתי והלכתי.
חזרה ברגל דרך השדרה השביעית. שוב רעש והמולה. עצירה בדוכן tkts שמוכר כרטיסים רק להצגות של אותו היום וחזרה למלון.
נסיעה במעבורת לסטטן איילנד. המעבורת בחינם ועובדת 24/7. חצי שעה בערך בליווי שתי סירות משטרה חמושות. מתקרבים לגבירה בירוק ומחרפים נפשנו בקור וברוח כדי לצלם ולהצטלם איתה. הכל כל כך סימלי. כל דבר בעיר הזו זה סמל.
הנסיעה נעימה ונטולת מהמורות.
כשהגענו היו כמה שרצו מייד להספיק למעבורת חזרה. אנחנו חיכינו ברציף חצי שעה לבאה.
בכיוון הלוך יחסית ריק בחזור מלא יותר.
אחרי כן עשינו סיור בבאטרי פארק בין הפסלים ומשם הליכה לוול סטריט לתמונה עם השור הזועם. עוד סמל.
הליכה קצרה למוזיאון ההוקרה לארועי ה9/11. אז מסתבר שהזמנתי כרטיסים מראש למוזיאון הזה שמסתבר שהוא רק מוזיאון קטנטן עם כל מיני אזכורים לעניין הגדול. חצי שעה ויצאנו.
משם לאנדרטה בגראונד זירו והמוזיאון הלאומי ל 9/11. גם כאן סימלי וסימבולי אבל החוויה מצמררת. צריך לבוא מוכנים וגם כאן בקלות אפשר להעביר יום שלם. אמרתי לקרן שזה כל כך אמריקאי. הכל ענק וגדול ומוגזם. לעומת מוזיאון הפצצה בהירושימה שם הכל בנגיעות עדינות עם מעט יחסית חפצים ובכל זאת נוגע ללב לא פחות מהאמריקאי המוגזם. אבל זה רק אני.
הלכנו לארוחת צהריים ב Bill's bar and burger שמצאנו באפליקציית Open table שהיא מעולה למציאת מסעדות מכל הסוגים באיזור. אני משתמש בה רק כדי לאתר מסעדות לפי סגנון וציון. אפשר גם להזמין מקומות. עוד לא ניסיתי.
בקיצור המסעדה לעיל היא פאב שצמוד למלון מריוט. הזמנו המבורגרים טעימים ונאצ'וס עם אבוקדו שלקרן יש קרייבינג אליו מאז שנחתנו. צ'יפס בטטה מעולה ולסיום מילקשייק מושחת של בננה ומרשמלו. איך לא אושפזתי עדיין??
קרן התחילה להרגיש לא טוב אז חזרנו למלון. קרן למנוחה ארוכה. אני החלטתי שאני צריך פוטו אופ ולבשתי את בגדי הריצה..
רצתי מהמלון במעלה השדרה השמינית עד סנטרל פארק. החוויה של לרוץ ברחובות הסואנים עם האמריקאיים והתיירים הממהרים היא חזקה.
בסנטרל פארק עצמו הריצה נחמדה אבל פחות. יש תמונה ווידאו ואפשר לחזור.. בדרך עצרתי לראות את האמריקאים משחקים בייסבול. לא מבין את המשחק הזה ולמה הם כל כך מתים עליו. אחרי חמש דקות השתעממתי והלכתי.
חזרה ברגל דרך השדרה השביעית. שוב רעש והמולה. עצירה בדוכן tkts שמוכר כרטיסים רק להצגות של אותו היום וחזרה למלון.
קצת טלויזיה ונרדמתי בתשע...
תגובות
הוסף רשומת תגובה